זירת המשחק מטולטלת: העובדים- עובדים מהבית והחברה- מתמודדת עם השוק המשתנה.
מחלקת ה- HR, במובנים רבים, נמצאת בחזית המאבק: בוחנת ומוציאה לפועל תכניות להמשך פעילות בזמן משבר הקורונה ותכניות 'היום שאחרי'. נדבך אחד, הוא טיפול בהתאמת מצבת העובדים והמבנה הארגוני באופן שיאפשר לארגון להמשיך לתפקד לטווח הארוך. נדבך שני נוגע בדאגה שהעובדים ימשיכו להיות מחוברים. זוהי הדאגה לשמור על הנכס הכי גדול של הארגון, ההון האנושי, שיתנהל באופן שישרת את מטרותיו. מחוברות ארגונית במשבר
אז בימי קורונה עושים הרמות כוסית בוידאו כדי לשמור על אווירה חיובית, מוודאים שיש תקשורת פנים ארגונית שוטפת כדי לייצר וודאות, מאפשרים למידה בקורסים אונליין כדי לשמר התפתחות מקצועית ומוודאים שהמנהלים ימצאו את הזמן לנהל שיחות אישיות עם העובדים כדי להמשיך לגרום לדברים לקרות.
הרבה מהחברות הצליחו לרסן את הבלאגן ולהפוך את ה'אירוע המתגלגל' לשגרה של עבודה בתוך ההתנהלות הביתית. אך נראה כי זהו לא הפרמטר היחיד במשוואה. ככל שהזמן חולף, רף החששות מהמצב עולה! החרפת צעדי המדינה עולה ותחושת המסוגלות להתמודד עם הקשיים השונים נשחקת. לתוצאות סקר בנושא חששות מרכזיים שערכנו בוובינר ל- HR
אצל אלו הגרים לבד, מוחלפת בהדרגה תחושת החופש הראשונית בשל העבודה מהבית בבדידות אמיתית.
אחרים, אשר חוו ירידה באחוזי המשרה שלהם ובעיקר אלו אשר יצאו לחל"ת- חוששים למשרה שלהם.
חששות כלכליים מלוויים את אלו אשר קוצץ שכרם.
עבור הורים – מחסור בזמן אישי ובפרטיות הופך לבלתי נסבל.
צפים חששות בריאותיים ככל שאחוז הנדבקים עולה, ועוד.
השעון מתקתק והוודאות לא מגיעה.
החששות מייצרים לחצים, ולחצים, כידוע, מייצרים שחיקה מוגברת וירידה במוטיבציה. בסופו של דבר הנפש תביא את עצמה לידי ביטוי ואנחנו נראה פגיעה בביצועים, בתפוקות, מצב רוח ירוד, העדר מוטיבציה לעבודה ואולי אף לדברים אחרים.
יתכן והסימנים כבר צפים, ויתכן והם יצופו בעתיד, בחזרה לשגרה, כשהעובד יחזור לעבודה שחוק ומרוט.
לארגון יש יכולת לסייע לעובדיו להתמודד עם חששות אלו ועם הלחץ הנגרם בגינם- ולייצר להם סביבת עבודה חיובית. לשמור על העובדים מחוברים לחברה ולמטרותיה גם כשהם רחוקים מהעין.
לא מצופה מהארגון לספק פסיכולוג לכל דורש. אך כל עובד, גם כזה שמשדר 'עסקים כרגיל' וגם כזה שיצא לחל"ת, צריך את המקום לדבר. צריך מישהו שיעזור לו להציף את החשש, להיות מודע לו, לעבד אותו באור מציאותי ולהתמודד איתו. למה? כדי להיות מסוגל להכיל את השגרה המשונה הזו לאורך זמן, כדי לשמור על מתח חיובי כלפי משימותיו וכדי שיוכל לשוב לשגרה בבוא העת עם אנרגיה. התמודדות עכשיו = מוטיבציה אחר כך.
עולה השאלה – האם זה המקום שלנו כארגון לנהל שיח אישי שכזה עם העובד?
בימינו, כשהמרחב האישי הופך לציבורי, כשזירת העבודה היא ביתו הפרטי של אדם- הארגון חייב לקחת בחשבון את ה- Well Being של העובד בסביבתו הטבעית.
איך עושים את זה?
משוחחים.
מה צריך בשביל זה?
מיומנויות תקשורת גבוהות, יכולת הקשבה, הכלה וניהול שיח רגשי.
מי יכול לעשות זאת?
HR מנוסה
מנהל ישיר שיש לו קשר קרוב ואישי עם עובדיו
והנה, עוד מקום בו ברגע האמת, יש לארגון את היכולת להיות משמעותי עבור העובד.
המלצה שלנו? אל תחכו לימים הטובים, הם יגיעו. פעלו עכשיו כדי לייצר את רשת הבטחון לעובדים שלכם ברגעים שהם באמת זקוקים לה. את הפירות תוכלו לקצור ממש בקרוב.
בריאות והצלחה (:
