מחפשים עובדים קשוחים? תחשבו טוב

מחפשים עובדים? מנסחים מודעות דרושים? קראו את מודעת הדרושים המצורפת וחשבו מה מוזר בניסוח שלה.

דרישות:
תואר אקדמי ……(פירוט)
נכונות לעבודה תובענית הכוללת את הצד האנליטי/אסטרטגי מחד ואת הכנסת הידיים לתוך הפרטים הקטנים ביותר מאידך.
נכונות לעבודת צוות ולקבלת תכתיבים מקצועיים וניהוליים מהנהלת החברה.
אמביציה בשמיים ונכונות להתאבד על כל משימה

זה כמובן מחבר אותי לשיח שאני מנהלת מזה מספר שנים בנוגע לערכי החברה בה אנו חיים וכחלק מכך לעולם התרבות הארגונית והניהולית. כביכול מודעה סטנדרטית עד שמגיעים לסופה: "נכונות להתאבד על כל משימה?" אי אפשר שלא להבחין בשפה הנוקשה, התובענית, הצבאית משהו, שעלתה מן המודעה הזו. תחושה של חוסר נוחות שמסתתרת מאחורי מודעה מדרבנת לכאורה שמזכירה לי ניסוחים דומים כמו: "לקשוחים בלבד", "למחוספסים ומחוספסות שמוכנים למות למען התפקיד!" ועוד כל מיני ניסוחים משונים.

 פיצול בין הגברי והנשי

במסגרת לימודי לתואר שני בלימודי נשים, התוודעתי לפיצול החברתי שאנו עושים בין ה'גברי' ל'נשי'. פיצול מלאכותי זה, שיש לו הסברים רבים ומגוונים, מציג את הצד ה'נשי', הרך לכאורה, כפחות ערך. כך שכחברה, אנו יוצרים משוואה האומרת כי: פגיעות (Vulnerability) = חולשה.

משוואה זו, גובה מחירים רבים בחיינו החברתיים והאישיים והיא באה כמובן לידי ביטוי גם בעולמות העבודה והניהול. התרגלנו לחשוב כי מנהלים תפקידם לרוץ בראש הגדוד וככאלה, עליהם להיות קשוחים, אסרטיביים, כוחניים, כאלה שלא יישברו בקרב, שלא יזילו דמעה כשהם פצועים וסובלים ובעצם, 'יתאבדו על כל משימה!'. רכות? לא בבית ספרנו – אתה 'אל תהיה ילדה' ואת רצוי שתהיי 'אישה עם ביצים!'

ברצינות? זהו, שזה לא עובד יותר.

דרוש: ביטחון

סולם הצרכים של מאסלו כבר הניח כי כולנו זקוקים ברמה הבסיסית ביותר לביטחון, אחר כך נדאג לשאר. ביטחון יכול כמובן להתבטא במישורים רבים, חיצוניים ופנימיים. אולם אין ספק כי הוא חיוני לרווחה הנפשית שלנו כבני אדם. בעולם מהיר, המשתנה השכם והערב, ביטחון היא מילה יקרה.

חלק ממנו מגיע מן הסביבה הארגונית בה אני מתפקדת. כאשר אני נדרשת להיות יצירתית, מסורה, אמינה, יוזמת וכדומה, אני רוצה לדעת כי במידה ואטעה, או אכנס למצב בעייתי, לא צפוי, משתנה, חסר ודאות, מצב שאינו נוח לי או שמעורר בי פגיעות, יהיה שם מישהו שידע לחלוק איתי ולהוביל אותי בביטחון.

מישהו שידע כי כולנו פגיעים וחשופים למצבים לא נוחים. זוהי דמותו האידיאלית של המנהל המודרני. מנהל שמצב פגיע לא מפחיד אותו, שלא רואה בפגיעות חולשה, אלא דווקא תכונה אנושית המאפשרת פתיחות, יצירתיות ויוזמה.

זהו מנהל שיהיה סבלני לתהליך שיחשוב לטווח רחוק. מנהל שיעניק לי ביטחון גם כשאני כעובד מנסה לעשות את הדברים אחרת, או כשאיני בטוח במשהו אך חושב שווה לנסות, כי אני מוכן לאפשר לעצמי לקחת את הסיכון ולהיות פגיע.

העוצמה שבפגיעות

ברנה בראון, חוקרת ומטפלת, הסבירה בהרצאה שנתנה בטד כי כשחקרה את האנשים שעושים דברים "בלב שלם" היא מצאה שיש בהם תכונה חשובה: היכולת להיות פגיע. "אנחנו חיים בעולם פגיע", היא אומרת, "ואלה שיצליחו ביותר הם אלה שירשו לעצמם להיות פגיעים, שיהיה להם את האומץ להגיד אני לא מושלם".

אני ממליצה בחום לכל מנהל/ת לצפות בהרצאתה של ברנה בראון על העוצמה שבפגיעות

http://www.ted.com/talks/lang/he/brene_brown_on_vulnerability.html

ולבדוק, הן בסגנון הניהול שלהם והן בהתבוננות על העובדים שלהם, עד כמה הם מאפשרים לצד 'הנשי', המכיל והפגיע, להיות נוכח בחייהם בעולם העבודה, כך שלמעשה יהווה יתרון בהשגת המטרות והיעדים ולא ייחשב כחסרון או איום.

או כמו שבראון עצמה כתבה במחקר שלה: "מה שהופך אותם לפגיעים, הופך אותם ליפים".

שיהיה חורף חם.

טלי