כאשר סטיב ג`ובס, המנכ"ל האגדי של אפל, חזר לחברה בשנת 1997 אחרי 12 שנים בהם נעדר, הוא החליט, בניגוד לקודמו, להתמקד במספר מצומצם של פרויקטים ועד מהרה, קיצץ 70% מהם. מאוחר יותר, החליט שאפל תתמקד בפיתוח ארבעה מוצרים בלבד. ארבעת המוצרים האלו אמר, יהיו מעולים. והשאר כמובן היסטוריה.
ג`ובס, שהצליח להוביל את אפל להצלחה מסחררת בתקופת ניהולו, ידע להתמקד בדברים החשובים. כבר אז הוא הבין, שכמות לא בהכרח מעידה על איכות.
הרבה מנהלים חדשים מתקשים להפנים זאת. הם נכנסים לתפקיד החדש עם התלהבות ענקית, רוצים לשפר ולייעל ולוקחים על עצמם עוד ועוד פרויקטים ומשימות. הם רוצים להוכיח את עצמם ולהוכיח שהם ראויים. אבל האם הם יכולים להמשיך ולפעול באותם כלים שהובילו אותם לתפקיד? התשובה מורכבת.
לאחרונה, פורסמה באתר דה מרקר כתבה הסוקרת את ספרו החדש של פרופ` קית` מורניאן (Keith Murnighan) מומחה למנהיגות וניהול סיכונים מבית הספר למנהל עסקים קלוג שבאוניברסיטת נורת`ווסטרן. הטענה המרכזית של מורניאן היא שהמנהלים שעושים הכול, מפספסים בגדול. לטענתו, עבודתו של המנהל צריכה להיות בעיקר אסטרטגית. ועל מנת להצליח לנהל ברמה האסטרטגית, המנהל צריך לפנות זמן ולהוריד מעצמו את המשימות היומיומיות הדחופות ולהתרכז בחשוב.
אנחנו מסכימים עם הגישה הזו וממליצים להעמיק ולקרוא. הכתבה וכמובן גם הספר, מייצרים הסתכלות חדשה ומעניינת על תפקיד המנהל בעולם העבודה התזזיתי בו אנו נמצאים היום.
