לפני מספר שנים, אי שם בעמק הסיליקון, ביצע עובד של חברת הייטק מובילה, טעות דרמטית שעלתה לחברה מאות אלפי דולרים. אותו עובד כבר ארז את חפציו בארגזים, אמר שלום לחבריו וציפה לשיחת הפיטורין. להפתעת כולם, ובמיוחד להפתעתו של העובד, אותה שיחת פיטורין מעולם לא הגיעה והוא נשאר לעבוד בחברה וברבות הימים אף הפך לאחד מבכיריה.
שנים אחר כך, כששאלו את המנכ"ל של אותה חברה, איך ייתכן שלא פיטר את העובד שעלה לחברה כל כך הרבה כסף הוא תמה על השאלה. "למה שאפטר אותו?" הוא אמר, "הענקתי לעובד שלי שיעור שעלותו מאות אלפי דולרים ועכשיו אפטר אותו? אין בזה שום היגיון. לפטר אותו דווקא עכשיו זה לזרוק את כל החינוך הזה, את כל ההשקעה הזאת לפח".
צריך הרבה אומץ לב, ראייה לטווח רחוק וגם גב כלכלי לא קטן, כדי לעשות מה שעשה אותו מנכ"ל. אבל יותר מכל, זוהי תפיסה ניהולית חינוכית. זו תפיסה שרואה בטעויות את המעבדה הטובה ביותר ללמידה, שרואה בטעויות השקעה לשנים הבאות. השקעה שתניב עובדים יצירתיים, בטוחים בעצמם ובעלי ניסיון.
מתי הרשתם לעובדים שלכם לטעות?
לא. אנחנו ממש לא ממליצות לעודד טעויות מכוונות רק כדי ללמוד. זה לא יעיל וזה עלול לעלות לארגון שלכם הרבה מאוד כסף. העניין הוא לגבי טעויות, זה שלא צריך לעודד אותן, הן מתרחשות לבד. למעשה כל דבר שהעובד שלכם יעשה בפעמים הראשונות יהיה ככל הנראה כרוך בטעויות. עובדים שמצפים לעשות דברים בפעם הראשונה בצורה מושלמת, אינם שורדים בדרך כלל בארגונים, כל שכן מנהלים.
השאלה אינה האם תהיינה טעויות, אלא מה יהיה היחס אליהן. ארגון שמתייחס לטעות של עובד בצורה נוקשה מדי עלול לעודד שתי תופעות: הסתרה והימנעות. התופעה הראשונה מוכרת לכולנו. אם אני כעובד, מבין שכל טעות שלי עלולה להיתקל בתגובה קשה סביר להניח שאעשה הכול כדי להסתיר את אותה טעות או כדי להפיל את האחריות על מישהו אחר, זוטר יותר.
התופעה השנייה היא סמויה בהרבה. קשה לנו לראות אותה ולהבין את התוצאות ההרסניות שלה אבל היא מתרחשת בכל ארגון שבו אין לגיטימציה לטעות. מהר מאוד נבחין בכך שבארגון שבו טעויות הן מוקצה, נולדים לנו עובדים שנמנעים מכל תזוזה מאזור הנוחות. הם לא יגדילו ראש, הם לא יעזרו לעובדים האחרים, הם יתעלמו מלקוחות לא מרוצים ולא יעלו שום פתרון יצירתי.
אז מה עושים? איך כן מגשרים בין הצורך שלנו בארגון מנוהל, מתוקתק ויעיל לבין הרצון שלנו להפוך את העובדים שלנו לעובדים יצירתיים, מתקדמים ולומדים?
הפכו את הטעות למעבדה
מתי שהוא בעתיד הלא רחוק תתקלו בעובד שעשה טעות או ביצע את עבודתו בצורה לא משביעת רצון. אם אכן זיהיתם שאין מדובר בזדון אלא בטעות אמיתית, הפכו את הטעות למעבדה לימודית. במקום לבקר אותה ולתת לעובד הרגשה שהוא לא בסדר, שאלו אותו מה אפשר ללמוד מכך ואיך יוכל למנף את אותה טעות להזדמנות בפעם הבאה. הנחו גם את מנהלי הביניים להתייחס כך לטעויות והפכו זאת לשיח השולט בחברה.
הדגישו את ההצלחה
כשאנחנו טועים וסופגים על כך ביקורת, תחושת הערך העצמי שלנו נפגעת ואנו מתחילים לעסוק ברגשות שלנו, במקום בלמידה שלנו. הדרך לעודד את העובדים שלנו להתגבר על טעות היא להדגיש את ההצלחות שכן צבר במהלך הזמן. דגש על ההצלחה יגרום לאותו עובד להתגעגע לאותה הצלחה ולעסוק בלמידה שלו במקום ברגשות שלו.
עובדים שקיבלו פידבק חיובי מספרים, שהדבר היה בעל ערך גדול יותר עבורם מהעלאת שכר או הטבות בתנאים. פידבק חיובי על הצלחות מגביר את המוטיבציה של העובד לאתגר את עצמו ולהוכיח את עצמו, כדי להזמין פידבקים נוספים מאותו הסוג. לכן פידבקים חיוביים גם יוצרים הצלחה ומצמצמים טעויות.
צרו אווירה של למידה
הנחילו לארגון שלכם אווירה של למידה מטעויות, במצגות שאתם מעבירים לכלל העובדים, בדוגמאות שאתם נותנים למנהלי הביניים ובמשובים שאתם עורכים. הדגישו את הלמידה מטעויות, התייחסו אליהן כאל אתגרים והדגישו את ההזדמנות שנולדה מאותה טעות ואת השיעור החשוב שנלמד כתוצאה ממנה.
פרופסור קן רובינסון, יועץ בינלאומי בענייני חינוך אמר בהרצאה שערך כי ילדים לוקחים סיכון. "אם הם לא יודעים, הם ינסו", הוא אמר, "הם לא מפחדים לטעות, ומי שלא מוכן לטעות, לא ימציא שום דבר מקורי אף פעם". אז אם אתם רוצים עובדים יצירתיים, פוריים ומובילים, התחילו ללמד אותם איך טועים נכון
ולבסוף, אנו מצרפות לינק להרצאה המפורסמת של רובינסון על יצירתיות בחינוך, שהיוותה השראה למאמר הזה. לא צפיתם בה עדיין? עשיתם טעות, אבל כזאת שאפשר לתקן בקלות.
אם אתם מפחדים לטעות, אתם תמיד יכולים למצוא את הפיתרון אצלנו. צרו קשר, אנחנו לא נושכים 🙂
